רש"י על ביצה ה׳ א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה ה׳ ע״א:ז׳ רש"י על ביצה ה׳ ע״א:י׳ »

1 פני יהושע על ביצה פתח ↗

שם ותניא כרם רבעי היה עולה לירושלים וכו' אע"ג דמתני' היא והו"ל למימר ותנן מ"מ כיון דעיקרא דמלתא דצריך מנין אחר להתירו לא מוכח מההיא מתניתין אלא מברייתא דכרם רבעי היה לו לר"א לכך קאמר לשון ותניא. ונראה שזה כוונת רש"י בד"ה ותניא נמי דצריך מנין אחר להתירו עכ"ל ונתכוין למ"ש ליישב הא דקאמר ותניא ולא קאמר ותנן והיינו כדפרישית אלא דבאמת בלשון המשנה שלנו איתא להיפך אילת מן הדרום ועקרב מן הצפון אם לא שנאמר שטעות סופר הוא באחד מהם או שזו ברייתא בפני עצמה היא ופליגא אמתני' וא"כ י"ל דהא דמייתי הברייתא ולא מייתי המשנה היינו משום דבאותה ברייתא גופא מסיק הא דכרם היה לו לר"א אלא שהפסיק בדברי עולא כדי לפרש טעם הדבר דמאותו טעם מוכחינן דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אע"פ שנתבטל הטעם וק"ל:

2 תוספתא כפשוטה על מועד קטן פתח ↗

39-40. ערב יום טוב האחרון של חג יוציא ומעטר את השוק בשביל כבוד יום טוב האחרון של חג. וכ"ה בד ובכי"ל, אלא שבכי"ל חסר בסיפא "של חג". ובכי"ע: ובערב יום טוב האחרון מוציא ומעטר את כל השוק. ולפי גירסת כי"ע בוודאי שאין חילוק בין יום טוב האחרון של חג ובין יום טוב האחרון של פסח. ובבבלי י"ג ב' הנ"ל בכ"י ובראשונים הגירסא "של חג" בין ברישא ובין בסיפא. וכתב בשיטה לתלמידו של ר"י מפריס, עמ' קי"ד: וערב י"ט האחרון של חג. שהיו רגילין להרבות בסעודות,41עיין חולין פ"ג א' וברש"י שם ד"ה ביו"ט, ובתוספ' ע"ז ה' ב' ד"ה ערב. מפני שהוא רגל בפני עצמו, לפיכך מותר למכור בפרהסיא. וכן כתב גם הרב המגיד בפ"ז מה' יו"ט הכ"ג, וסיים: מה שאין כן ביו"ט האחרון של פסח. אבל בפי' הר"ש בן היתום, עמ' 65: וערב יום טוב האחרון של חג בין בפסח בין בסוכות מוציא ומעטר את השוק בפירות כול'.ומלשון הרב המגיד הנ"ל משמע שיש מצוה מיוחדת לעטר את השוק בפירות בערב יו"ט האחרון של חג, ועיין בב"י בטאו"ח סי' תקל"ט, בב"ח ובדרישה שם. ולא זכיתי לרדת לסוף דעתם, שהרי בוודאי פירושו שריבוי הפירות בשוק לשם מכירה הוא הוא עיטור השוק. ואם נאמר שעיטור השוק פירושו שמקשטים את השוק בפירות שאינם למכירה, או שהלוקח מקשטו בפירותיו, הרי אין צורך להדחק בפירוש עיטור שוקי ירושלים, עיין ברע"ב מע"ש פ"ה מ"ב ומלא"ש שם. ועיי"ש בס' משנה ראשונה, וכן פירשנו לעיל ח"ב, עמ' 783, ועיי"ש 784, הערה 26. ואעפ"י שמדברי רש"י בביצה ה' א' ור"ה ל"א ב' משמע קצת שבעל הפירות היה מעטר בהם את השוק ולא היה מוכרם, הרי אפשר לפרש את דברי רש"י כפירוש הרע"ב במשנת מע"ש הנ"ל, וריבוי הפירות בשוק לשם מכירה, הוא הוא העיטור. ובמשנת מנחות פ"י מ"ה: משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירושלים שהוא מלא קמח וקלי וכו'. ור' מאיר בר' יצחק החזן ניסח אור יום הנף, ערבית לליל ב' של פסח: "קרב העומר שוקי ירושלם בפירות מעוטרים", כלומר לשם מכירה.ולא עוד אלא אם נפרש שהתירו לקנות מן החנות פירות ולהוציאם כדי לעטר בהם את השוק, למה שואל הבבלי מן הברייתא כאן, והרי מפורש במשנתנו ספ"ב שמוכרי פירות מוכרים בצינעא דווקא, כמו שתמה בקרן אורה במקומו, ותירוצו דחוק, עיי"ש. אבל העיקר הוא שמן המשנה אין ראייה, ואפשר שדווקא בחנות מוכרין בצינעא, משום שאפשר לפתוח אחת ולנעול אחת, אבל למכור בשוק שאין עצה למכור בצינעא יכול אני לומר שמותר למכור בחול המועד משום כבוד יו"ט. ולפיכך שאלו מן הברייתא שהתירו לבעלי החנות להוציא לשוק בערב יו"ט האחרון ולמכור בפרהסיא, משום כבוד יו"ט, אבל בשאר ימות חולו של מועד לא התירו להוציא לשוק ולמכור, אע"פ שבשוק אין אפשרות של צינעא, ומכאן שאף בשוק אסור למכור בחולו של מועד. ברם אם נפרש עיטור השוק שהלוקח מוציא מן החנות ומעטר בפירותיו את השוק, ולא התירו כן אלא משום כבוד יו"ט האחרון, אבל בשאר ימות חול המועד אסור להוציא מן החנות בפרהסיא, הרי הוא ממש דין משנתנו בספ"ב, ולמה לא שאל ממנה.

1 ותניא - נמי דצריך מנין אחר להתירו:

2 כרם רבעי - שאמרה תורה קדש הלולים ויקרא י״ט:כ״ד וגמרינן קדש קדש ממעשר שני דכתיב ביה קדש וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ וגו' שם כז שצריך להעלות הפירות לירושלים או לפדותן ולהעלות הדמים לירושלים ותקנו חכמים במהלך יום אחד לכל צד שלא יפדוהו אלא הפירות עצמן יעלם ויאכלם שם כדמפרש לקמן כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות:

2 תוספתא כפשוטה על מעשר שני פתח ↗

44. כרם רבעי עולה וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע ונוסח צוק' בפנים ובשנו"ס אינו מדוייק. ובמשנתנו פ"ה מ"ב: כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד וכו'. ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה. ר' יוסי אומר משחרב בית המקדש היה התנאי הזה. ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה. והרישא הובאה בבבלי ר"ה ל"א ב' וביצה ה' א', ועיין ברש"י שם.ובירושלמי כאן פ"ה רה"ב, נ"ו ע"א פירשו בטעם המשנה שחייבו להעלות כרם רבעי הנ"ל לירושלים, מפני שבדרך כלל היו הכורמים עושים את ענביהם יין לנסכים, ולא היו ענבים מצויות בירושלים, ולפיכך גזרו שיביאו את הפירות עצמם לירושלים, ולא את פדיונם. ובבבלי הנ"ל אמרו: מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. וכן מוכח להלן בסמוך, עיין מש"ש. ולפי פשוטו משמע שהיו מוכרים את הענבים בירושלים, ומעטרים בהם את השוק. ואעפ"י שגם רבעי אסור במכירה, למ"ד ממון גבוה הוא,23עיין בבלי קידושין נ"ד ב', וירושלמי כאן פ"ה סה"ג. מ"מ לא שמענו עדיין שאסור לפדות רבעי בירושלים, שהרי אף במע"ש אין קליטת מחיצות אלא מדרבנן עיין בבלי ב"מ נ"ג ב' ובמקבילות, ובענבי רבעי לא גזרו, מחמת עיטור השוק. ומשום זה תקנו בתחילה בכרם רבעי שיביא את הפירות עצמם מן המקומות הסמוכים לירושלים, וימכרו אותם בשוק על מנת שקדושתם תתחלל על הכסף שמקבל המוכר, ודינו כחילול וכפדיון.24ולא אסרו מכירה, אלא כשמוכר בזול לשם רבעי שהלוקח יאכלו בקדושה, והמעות יהיו חולין, עיין מ"ש לעיל פ"א שו' 4. ועיין רדב"ז ח"ה, סי' ש"א קצ"ט, ובעמק יהושע סי' ט"ו. ועיין מ"ש להלן שו' 49–50 בשם הראבי"ה כת"י, ובהערה 31 שם.ומשרבו הפירות בירושלים התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה, כלומר, אפילו אם הכרם סמוך לחומה פודין אותו מחוץ לירושלים ולא בירושלים, ותקנו שיהא דינו כמע"ש, ונפדה אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה,25עיין בבלי מכות י"ט ב'. אלא שהתנו שתקנה זו היא על תנאי, וכשיתמעטו הפירות תתבטל תקנה זו, ויהא מותר לפדות ענבי רבעי בירושלים, וממילא אפשר יהיה לתקן שיביאו את הפירות עצמם לירושלים, כדי לעטר בהם את השוק.ור' יוסי חולק וסובר שתנאי זה על בטול התקנה היה כשחרב בית המקדש, וחששו שמא יתמעטו הלבבות ולא ירצו לבטל תקנה כלומר, שלא לפדות ענבי רבעי בירושלים שנתקנה בזמן הבית, ולפיכך עמדו ב"ד והתנו שלכשיבנה בית המקדש ויהיה צורך בנסכים יחזור הדבר לכמות שהיה, כלומר, שיהא מותר לפדות ענבי רבעי בירושלים, וממילא אפשר יהיה לתקן שיביאו מן הסמוך לירושלים, כדי למוכרו שיתחלל על הדמים.26פירשתי בעיקר ע"פ ס' משנה ראשונה פ"ה מ"ב. ועיין בפיה"מ להר"מ שם ובחבורו פ"ט מה' מע"ש ה"ה ומ"ש עליו בכפו"פ פנ"ג, עמ' תש"כ. ועיין בתיו"ט למשנתנו הנ"ל ובח"ד כאן ובצל"ח ביצה ה' ב'. וכל הפירושים דחוקים מאר. וע"פ פירוש זה תתבאר גם התוספתא להלן.

« רש"י על ביצה ה׳ ע״א:ז׳ רש"י על ביצה ה׳ ע״א:י׳ »